אמון אפס היא גישה אדריכלית לאבטחה שעיקרה: אין אמון מובנה בשום גורם — משתמש, מכשיר או רשת — רק בשל מיקומו. במקום מודל "החומה והחפיר" המסורתי, שבו מי שנמצא בתוך רשת הארגון נחשב אמין, כל בקשת גישה מאומתת ומאושרת מחדש לפי זהות, תקינות המכשיר, ההקשר וההרשאה המינימלית הנדרשת. עקרונות הליבה: Verify Explicitly, Least Privilege ו-Assume Breach — לתכנן מתוך הנחה שהתוקף כבר בפנים, ולכן לבצע מיקרו-סגמנטציה שמגבילה תנועה רוחבית. המסמך המכונן של הגישה הוא NIST SP 800-207. בפועל, המימוש נשען על ניהול זהויות חזק עם אימות רב-שלבי, בקרות גישה מבוססות מדיניות ו-ZTNA כתחליף ל-VPN מסורתי. חשוב להבין: אמון אפס אינו מוצר אלא מסע רב-שנתי, והצהרות שיווקיות על "Zero Trust בקופסה" ראויות לספקנות.